הילדים עלו לכיתה א' בשיא ההתרגשות, הספיקו להיות שם פחות או יותר שבועיים והתחיל הסגר: קצת זום, הרבה חוברות עבודה ולא מעט תסכול ואכזבה.
גם אנשי המקצוע במערכת החינוך מבינים את הבעיה:
"הנזק שעלול להיגרם מתחושות של כישלון או ממתח סביב רכישת הקריאה גדול יותר מדחייה זמנית של ביסוס יסודות האלף-בית", זה מה שאמרה דליה הלוי – דרזנר, המפקחת על הוראת העברית בגן וביסודי, בכתבה של שירה קדרי-עובדיה, שפורסמה אתמול ב"הארץ".
והיא כל כך צודקת!
לימודים לדעתנו צריכים להיות שמחים ומהנים, וכדי להיות כאלה צריך להיות חיבור רגשי בין הילד, המבוגר והפעילות המשותפת.
למידת הקריאה והכתיבה, כמו כל למידה של מיומנות חדשה (רכיבה על אופניים למשל…), צריכה לדעתנו להיות חלק מחוויה שלמה שיש בה תוכן ורגש ומשמעות והשטחה של למידת הקריאה והכתיבה לפעילות חד מימדית כמו חוברות עבודה או למידה בזום יכולה לדעתנו לפגוע בחוויה של הילדים ובסקרנות הטבעית שלהם ללמידה.
בכתבה ב"הארץ" הלוי – דרזנר ממליצה במקום לימוד קריאה וכתיבה מרחוק לכיתות א' לעבוד עם הילדים על מיומנויות אורייניות אחרות כמו האזנה לסיפור , הכרת האותיות והעשרת אוצר המילים.
כשנינג'ה בן החמש, שלומד בגן חובה, ואמא שלו יעל קוראים ביחד סיפור שמופיעות בו מילים כמו "משוננות" או "חד כתער" זאת הזדמנות נפלאה ללמידה על שפה, יותר מכל חוברת עבודה.
קריאה, כמו כל מיומנות חדשה, לומדים דרך חוויה רב מימדית: חושית, מוטורית, רגשית וקוגניטיבית: הדפדוף בספר, הריח, הקול של המבוגר המספר, המגע האוהב, קשר העין, התוכן בעל המשמעות…
את זה אנחנו חיות ונושמות ביומיום שלנו כמרפאות בעיסוק ומדברות וכותבות על זה בכל הזדמנות:
כל הרעיונות וכל הפעילויות בארגז הכלים שלנו מכוונים לשם: פעילויות מהנות, משחקיות, חווייתיות, המעודדות קשר בין ילדים לילדים ובין ילדים ומבוגרים ומעודדות תרגול של כל המיומנויות שילדים צריכים בכיתה א' בכל התחומים:
פעילויות כמו "מחפשים אותיות", "פיצריה משפחתית", "הלו סבא מה שלומך", "קפה ומאפה", "דפי זהב" כולן ועוד רבות אחרות הן פעילויות שאפשר לעשות באמצעים פשוטים שיש בכל בית ומעודדות העשרה של אוצר המילים, היכרות עם אותיות ומספרים, התנסות בכתיבה ומיומנויות נוספות חשובות לא פחות ללמידה:
שימוש בכלים וחומרים, מיומנויות התארגנות, ויסות עצמי, ניהול עצמי, כישורים חברתיים ועוד ועוד.
הסגר הזה ייגמר, הקורונה תעזוב אותנו והתפקיד שלנו הוא לשמור על הילדים שלנו בריאים בגופם ובנפשם ולעזור להם לפתח ביטחון ביכולותיהם, תחושת מסוגלות ולמידה מתוך סקרנות והנאה. אנחנו רוצים להיות שם בשבילם כשהם זקוקים לנו, לכוון אותם ולתת להם את העזרה המתאימה.
איך עושים את זה?
בפוסטים בבלוג ובארגז הכלים מחכים לכם עוד עשרות רעיונות שיעזרו לכם לעשות את זה בעצמכם- בבית ובכל מקום!
שלכם,
כנרת ויעל
