כשהיינו ילדים והיה לנו בקושי ערוץ אחד בטלוויזיה (היחידה שהיתה בבית) אהבנו לאסוף כל מיני דברים:
מכתביות, מחקים, מכוניות, אבנים, צדפים, בדיחות של מסטיק בזוקה ומדבקות של חבורת הזבל..
לי בתור ילדה היה אוסף של בולים שאספתי ביחד עם חברה טובה. שתינו היינו מחפשות תמיד אצל חברים ואצל הורים של חברים מעטפות של מכתבים שהגיעו מעבר לים כדי להוריד מהן את הבול המיוחד.
היו בולים מיוחדים ממש מאוסטרליה עם חיות, בולים מקנדה עם פרחים ועצים ובולים מארגנטינה עם פרצופים של שחקני כדורגל והיו בולים מארה"ב עם דגלים עם כוכבים ופנטזיות על יבשת רחוקה שעוד לא הכרנו. את הבולים האלה סידרנו בתוך ספרים מיוחדים כאלה של בולים, ובכל פעם החלטנו על מיון חדש: פעם לפי ערך הבול, ופעם לפי הארץ שממנה הגיע, ופעם לפי הנושא של התמונה. יכולנו לשבת שעות ולדפדף בספרי הבולים ולדמיין על המקומות שמהם הגיעו.
אני עדיין זוכרת גם את הריח המתוק של מכתביות תותי פרוטי שכל כך אהבתי ולא רציתי להחליף עם אף חברה וגם את הריח הסינתטי, של מחקים בשלל צבעים וצורות ששמרתי בשקית נייר.
הילדים של היום גם אוספים. הם אוספים בליידים, מיניונים, באקוגנים, בובות של אנה ואלזה או דמויות של גיבורים אחרים, צעצועים מביצי הפתעה, ולפעמים הם עדיין מביאים הביתה גם אבנים או צדפים, או חלזונות שמצאו בדשא הרטוב.
כנראה שאוספים עונים על איזה צורך אנושי שמחבר בין דורות ובין תרבויות: להתחבר, לחקור, לגעת, לדמיין, להרגיש.
אוספים יוצרים זכרונות של צבעים ומראות וריחות ושל רגעים עם חברים, אחים, הורים וסבים וסבתות.
אוסף אחד מיוחד במינו שהיה שייך לאביה, ריכזה לירון אלעד בחדר הפלאות שבניצנה, כדי להנציח את מפעל חייו ושם בין כל הפריטים המרתקים אפשר לצאת למסע של גילוי וחקר. מקום קסום ומיוחד ומומלץ מאד מאד לכל המשפחה- מגיל אפס ועד 120.
ואיך אספנות קשורה להכנה לכתה א'?
כשילדים אוספים חפצים הם בעצם עסוקים בתהליך חקר ומפתחים יכולות תפיסה וחשיבה כמו הבחנה בפרטים, זיהוי הדומה והשונה, מיון לקטגוריות, הכללה ועוד.
העיסוק הזה באיסוף מתחיל בגיל צעיר מאד וכבר בגיל שנה וחצי שנתיים ילדים חוזרים הביתה מהגינה עם מקלות, אבנים, ספלולים ובלוטים.
ילדים שאוספים חפצים הם ילדים ששואלים שאלות: איזה בייבלייד הוא החזק ביותר, מאיזה חומרים הבייבלייד עשוי? איזה בייבליידים שייכים לאותה קבוצה? לפי איזה קריטריונים? מה ההבדל בין האבן הזו לאבן ההיא? האם הן עשויות מחומרים שונים? מאין הגיעו? איך נוצרו הצבעים שעל האבן? מי האיש שמצויר על הבול? ולכבוד מה זכה בהנצחתו?
העיסוק באוספים מפתח את הסקרנות והחשיבה ומצית את הדמיון.
העיסוק של הילדים באוסף האהוב עליהם מאפשר לנו המבוגרים לפתח איתם שיחה סביב נושא מעולם תוכן הקרוב ללבם.
לעתים קרובות כל דמות באוסף היא דמות שיש לה סיפור ואם תשאלו את הילדים שאלות שונות כמו למשל: מה הדמות הזאת יודעת לעשות? איזה תכונות יש לה? תוכלו לזמן שיחה מרתקת עם הילדים ולהעשיר את עולמם התרבותי והרגשי וגם את עולמכם.
לעתים ניתן לפתח שיחה על הדרך שעשו הפריטים עד שהגיעו לאוסף. תוכלו לגלות ש"את זאת סבתא הביאה לי", ו"את זאת אבא נתן לי במתנה", "ואת זאת מצאתי כשנסענו לחופשה משפחתית בשנה שעברה" ו"את זאת נתנה לי השכנה שחזרה מטיול באיטליה".
אפשר להציע לילדים להכין לאוספים שלהם צנצנת או קופסה מיוחדת ומקושטת עם שלט או פתק קטן שעליו יכתבו את שם האוסף, למי הוא שייך, כמה פריטים יש בו, אילו פריטים, ולעדכן אותו כמובן כשנוספים פריטים חדשים לאוסף.
על איך ילדים כותבים בגן חובה ואיך אפשר להמשיך ולעודד אותם לכתוב תוכלו לקרוא בפעילות צנצנת המשאלות. ובסרטונים "איך כותבים אותיות" ו "איך כותבים מספרים" תוכלו לראות כיצד לעזור לילדים המתקשים בכך.
מה שבטוח, שזה הרבה יותר מרגש ומלהיב מלעשות עוד דף בחוברת….
ועכשיו חידה ומי שידע יקבל נקודה:
כמה אוספים יש על הכוננית של נינג'ה של יעל בתמונה?
בין הפותרים נכונה יוגרל פותר שלא פתר נכונה 😉
שלכם,
כנרת ויעל
